אויביו של משורר התהילים מפרשים את מצבו הקשה ואת חולשתו כהוכחה חותכת לכך שההשגחה העליונה סרה מעליו. תפיסה זו מעניקה להם את הביטחון כי כעת הוא חשוף ופגיע לחלוטין, והם מעודדים זה את זה לצאת למתקפה.
המילה לֵאמֹר מבטאת את השיח שמתנהל בין האויבים, אשר אומרים דברים אלו איש לרעהו [אבן עזרא, רד"ק] מתוך מסקנה שאליה הגיעו [ביאור שטיינזלץ]. הם מכריזים כי אֱלֹהִים עֲזָבוֹ, כלומר ההגנה האלוהית שליוותה אותו תמיד פסקה. הפרשנים מציגים גישות שונות לסיבה שבגללה האויבים הגיעו למסקנה זו. מן ההיבט המציאותי וההיסטורי, ניכר כי בעבר דוד היה מצליח בכל מלחמותיו, אך כעת המצב התהפך עד כדי כך שאפילו בנו רודף אחריו כדי להמיתו [רד"ק], ונראה כי הוא נעזב לחלוטין ליד המקרה [מצודת דוד].
מנגד, ישנה גישה המדגישה את ההיבט הרוחני, ולפיה האויבים סברו שדוד נעזב מאת ה' מפני עוונותיו [מלבי"ם]. על פי מסורת חז"ל, רודפים אלו היו דואג ואחיתופל, שדרשו את פסוקי התורה והסיקו שחטאו של דוד גרם לסילוק השכינה ממנו, אך הם טעו בכך שלא הבינו שזכות לימוד התורה שלו עומדת לו ואינה נמחקת על ידי החטא [תורה תמימה]. ברובד עמוק יותר, ההכרזה כי ה' עזב את דוד בעקבות חטאיו לעת זקנתו נאמרת לא רק על ידי אויביו הבשר ודם, אלא גם על ידי משחיתים רוחניים שנבראו מעוונותיו. כוחות אלו של היצר הרע הם שמפתים ומייעצים לאויבים הגשמיים לפגוע בו [אלשיך].
מתוך תחושת הביטחון שדוד נותר חסר הגנה, האויבים קוראים זה לזה רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ כִּי אֵין מַצִּיל. הם משוכנעים שאין מי שיושיע אותו, לא בכוחו של ה' שכביכול עזב אותו, ולא בכוחו העצמי שכבר נחלש ותש [מצודת דוד].