המעבר ממצב של צרה והצלה אל מציאות של שפע ונחמה אלוהית, עומד במוקד תפילה זו. הבקשה המובעת כאן אינה מסתכמת רק בהישרדות מן המשבר, אלא בשדרוג משמעותי של המצב הקודם.
המילה תֶּרֶב משמעותה תרבה ותוסיף. רוב הפרשנים מסכימים כי הבקשה היא מעבר להצלה בלבד מן הגלות או מן הצרות, אלא תפילה שה' יגדיל את מעמדו של המבקש אפילו יותר ממה שהיה בטרם בוא הצרה [רד"ק, מצודת דוד]. בקשת הגְּדֻלָּתִי עומדת בהקבלה לפסוקים הקודמים במזמור, בהם תוארו ה"גדולות" שעשה ה' [אבן עזרא]. לפי גישה ייחודית, הייסורים עצמם הם אלו שמובילים לאותה גדולה מיוחלת [אלשיך].
לאחר בקשת הגדולה, מופיעה המילה וְתִסֹּב. מילה זו מתפרשת כבקשה מה' שיפנה בחזרה אל המבקש. בתקופות של צרה וגלות, התחושה היא שה' כביכול הפך את פניו והסתיר אותן, ולכן התפילה היא שיסובב את פניו וישוב אל עמו [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
לבסוף, המילה תְּנַחֲמֵנִי מבטאת את בקשת הנחמה על הצרות והייסורים שעברו [אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק]. יש המדגישים כאן את החסד הכפול והאהבה היתרה של ה': למרות שהייסורים היו הסיבה לצמיחה ולגדולה, ה' אינו מסתפק בכך, אלא מוסיף ומעניק נחמה שלמה על עצם הכאב והצער שהיו מנת חלקו של הסובל [אלשיך].