האדם מתפלל לה' שימשיך לתמוך בו ולהיות לו למשענת גם בשלבי החיים המאוחרים, ומבקש אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה. בקשה זו נובעת מהחשש שאם ה' יעזוב אותו כאשר גופו נחלש, הסביבה תטעה לחשוב שכל הצלחותיו בעבר נבעו מכוחו הפיזי בלבד ולא מעזרה אלוהית. במובן רחב יותר, המושג לְעֵת זִקְנָה מתאר גם מציאות של צרות ממושכות המתישות את האדם, או עומס רוחני של חטאים שהצטברו לאורך השנים. משום כך הוא מוסיף וזועק כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי, מתוך הבנה שגם כשהגוף והיצר נחלשים, הוא עדיין זקוק לשמירה מתמדת כדי לא לחטוא וליפול בידי אויביו.
תהלים, פרק ע״א, פסוק ט׳
אַֽל־תַּ֭שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֝חִ֗י אַֽל־תַּעַזְבֵֽנִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.