פתיחתו של מזמור זה משמשת ככותרת מוזיקלית והיסטורית לשיר המבטא כמיהה עמוקה וגעגועים לקרבת ה'. המילה לַמְנַצֵּחַ מתייחסת לאדם הממונה על המקהלה או על הנגנים, והמילה הַגִּתִּית מכוונת לכלי נגינה שמקורו בעיר גת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המזמור מיוחס לִבְנֵי קֹרַח, שהיו משוררים משבט לוי [ביאור שטיינזלץ].
באשר לרקעו ותוכנו של המזמור, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי הוא עוסק במציאות של ריחוק, גלות וגעגועים עזים למשכן ולבית המקדש. יש שפירשו כי המזמור נאמר על דוד המלך כאשר היה גולה בארץ והתאווה למקום הארון והמזבח, אך הדעה הרווחת יותר היא שהמזמור נכתב מתוך נקודת מבט של הגלות הכללית [רד"ק].
בתוך קו מחשבה זה, יש הרואים במזמור שיר שיוסד ספציפית בגלות בבל, ומתאר לוי שכלתה נפשו לשוב אל עבודתו ולשורר את שיר ה' בהיכלו [מלבי"ם]. מנגד, יש הרואים במזמור נבואה עתידית על הגלות, ומוסיפים רובד פילוסופי עמוק: עיקר התשוקה לארץ ישראל ולבית המקדש אינה רק כמיהה למקום פיזי, אלא שאיפה להגיע לשלמות השכל והחכמה. המטרה העליונה של החזרה למקדש היא לאפשר לאדם להשיג ולהבין את כבוד ה', ככל שהשכל האנושי מסוגל להכיל [מאירי].