זעקה זו מבטאת בקשה עמוקה להשגחה ולרחמים, תוך שהיא קושרת בין ביטחונו של העם לבין מוסדותיו הרוחניים ומנהיגיו. בקשה זו פונה אל ה' כדי שיעורר את מידת הרחמים בזכות מעשיהם של מנהיגי העם, בעבר או בעתיד.
הפרשנים נחלקו בשאלת זהותו של מָגִנֵּנוּ, ולמעשה מציגים שלוש גישות מרכזיות. הגישה הראשונה רואה במילה זו התייחסות לבית המקדש, המשמש כמחסה ומגן רוחני על עם ישראל, והבקשה היא שה' יזכור אותו ויראה בלבבו לבנותו מחדש [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, מאירי]. הגישה השנייה מפרשת כי המגן הוא המלך הבשר ודם השומר על העם, והתפילה היא שה' יושיע אותו כדי שהעם יוכל לעלות לרגל לבית המקדש ללא פחד מאויבים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השלישית גורסת כי יש להבין את הפסוק בהיפוך מילים, כך שהפנייה היא לה' עצמו שהוא המגן שלנו [רד"ק, מאירי], כאשר הזכרת ה' כמגן נועדה לעורר את מידת הרחמים של ה' בבואו לדון את האדם [אלשיך].
הפעלים רְאֵה וכן וְהַבֵּט מבטאים בקשה להשגחה עליונה מיוחדת, בחירה, רצון והסתכלות בעין טובה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גם בנוגע לביטוי פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ מציגים המקורות מספר רבדים. רובד אחד מתייחס לדוד המלך ולשושלתו. לפי פירוש זה, הבקשה היא שה' יישא פנים ויזכור את חסדיו, טרחתו ויגיעתו הרבה של דוד למען בניין בית המקדש, כדי שעמלו לא יהיה לחינם [רש"י, מצודת דוד]. יתרה מכך, קיום מלכות בית דוד שזור וקשור בקיומו של בית המקדש [מלבי"ם], ואם דוד עצמו חיבר את המזמור, הרי שהוא מתפלל על עצמו [רד"ק], או על המלך המשוח המכהן באותה עת [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, רובד נוסף מפרש את הבקשה כפנייה לעתיד, כתפילה להבאת המלך המשיח במהרה בימינו [רד"ק, מאירי], תוך תחינה שזכותו של המשיח תסייע לעם ישראל לזכות ברחמי שמים בעת הדין [אלשיך].