תהלים, פרק פ״ו, פסוק י״ז

דוד מבקש מה' גילוי פומבי של חסד וקורא לו עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה, כדי שיעניק לו סימן ופלא גלוי שיוכיח לכל כי הוא חפץ בו ומשפיע עליו שפע. אות זה, שעשוי להתבטא בעצם קיום מלכותו, נועד לשמש עדות מוחשית לכך שחטאיו כופרו לחלוטין. בעקבות זאת וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ, כאשר יבינו שה' ניצב לימינו, מתוך תקווה שבושה זו תעורר אותם לחזור בתשובה על מעשיהם. לבסוף מצהיר דוד כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי מצרותיי, ומבקש שהנחמה הפרטית שכבר קיבל על כפרת עוונו תקבל כעת ביטוי פומבי, אשר ישמש סמל לנחמתו העתידית של עם ישראל.