האדם החוסה בצל ה' מובטח כי יזכה להגנה מלאה מסכנות, בין אם הן אורבות בחשכת הלילה ובין אם הן מכות בגלוי באמצע היום [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
הפרשנים חלוקים בשאלת מהותן של הסכנות הללו, ומציגים גישה טבעית מול גישה מדרשית. לפי הגישה הטבעית, הפסוק מתאר פגעי מזג אוויר ומחלות קשות. המילה באפל מתארת את החושך [מצודת ציון], והדבר היא מגפה שלרוב מתגברת בלילה בשל הקור, או בצהרים בשל החום הכבד [אבן עזרא, רד"ק]. יש המפרשים זאת על עונות השנה, כך שהאופל מסמל את הקור העז של החורף, והצהריים את החום הקיצוני של הקיץ [מאירי]. המילה מקטב מתפרשת כלשון כריתה, הרג וכיליון [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא, מאירי], או כתיאור לאוויר ארסי וממית [מלבי"ם]. הפועל יָשׁוּד נגזר משורש ש.ד.ד, ומשמעותו השחתה, שדידה וגזל של חיי אדם [מצודת ציון, מלבי"ם, מאירי, רש"י, מצודת דוד].
מנגד, הגישה המדרשית תופסת את הסכנות הללו כישויות על־טבעיות. לפי פירוש זה, מדבר ומקטב אינם מונחים רפואיים אלא שמות של שדים ומזיקים. המזיק ששמו "דבר" פועל בחסות החושך, והמזיק ששמו "קטב" שודד נפשות ופוגע בשעות הצהריים [רש"י, מאירי, מצודת דוד]. בהתאמה לגישה זו, יש הסבורים כי הפועל ישוד אינו מלשון שוד וגזל, אלא נגזר ישירות מהמילה "שד" [אבן עזרא, מאירי].