בפסוק זה מתרחש מעבר דרמטי, וקול חדש נשמע – קולו של ה׳ המדבר בעדו ומגיב לאדם המאמין [ביאור שטיינזלץ, אלשיך, מאירי]. יש המפרשים כי אלו דברי ה׳ המופנים אל המלאכים, כציווי להגן על עבדו הצדיק [אבן עזרא].
ה׳ מצהיר: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ. המילה חשק מבטאת אהבה נפלאה ובלעדית, שבה האדם דבק בה׳ ומואס בכל דבר אחר [מאירי, אלשיך]. בזכות אהבה זו, ה׳ מבטיח להציל את האדם מחיות ממיתות [מצודת דוד] ומכל אויב ומזיק [אבן עזרא, רד"ק]. הצלה זו, וַאֲפַלְּטֵהוּ, נעשית באופן ישיר על ידי ה׳ בעצמו, ללא תיווך של מלאכים ואף ללא צורך בתפילה, כביטוי להשגחה פרטית שלמה [אלשיך, רד"ק, מאירי].
בהמשך מבטיח ה׳: אֲשַׂגְּבֵהוּ, כלומר, אעניק לו חוזק ועוצמה ואהיה לו למעוז ולמשגב [מצודת ציון, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. התחזקות נוספת זו מוענקת לאדם כִּי יָדַע שְׁמִי. ידיעת שם ה׳ מתפרשת בכמה אופנים: יש שרואים בכך היכרות עם ה׳ המביאה ליראת שמיים [מצודת דוד], או נאמנות לה׳ וזכירתו גם כאשר האדם שקוע בגלות בין האומות [מאירי]. מנגד, פרשנים אחרים מסבירים זאת כהשגה רוחנית עמוקה של ידיעת סודות שמו של ה׳ [אלשיך, אבן עזרא], ובפרט ידיעת השם המפורש. השגה זו משקפת את אהבת ה׳ ומאפשרת לאדם לזכות להשגחה העליונה ביותר שניתן להשיג בעודו בעולם החומרי [רד"ק].