תארו לעצמכם שאתם מסתובבים בלילה ברחובות חשוכים, מחפשים מישהו שאתם מאוד אוהבים ומתגעגעים אליו. בסיפור שלנו, אישה מסתובבת בלילה בעיר גדולה, כנראה ירושלים. מתוך אהבה וגעגועים עזים היא שוכחת מהבושה ופונה אל הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, אלו השומרים שמסיירים ברחובות כדי לשמור על הביטחון. היא שואלת אותם מדם ליבה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם, כלומר האם במקרה ראיתם את אהובי? אבל נראה שהשומרים שותקים ולא עונים לה.
הסיפור הזה הוא בעצם משל. האישה שמחפשת מסמלת את עם ישראל, והאהוב שאותו היא מחפשת הוא ה'. לפעמים, כשעם ישראל מרגיש רחוק מה' ורוצה לבקש סליחה ולהתקרב אליו בחזרה, הוא פונה אל המנהיגים. השומרים מסמלים את המנהיגים הרוחניים הגדולים שלנו, כמו משה ואהרון, ששומרים על העם ומדריכים אותו. עם ישראל שואל אותם האם ה' סלח לנו, אבל לפעמים אפילו למנהיגים הכי גדולים אין באותו רגע נבואה או תשובה לענות.