תארו לעצמכם שאתם מחפשים מישהו שאתם מאוד אוהבים. אתם הולכים, מחפשים בכל מקום, וכבר כמעט מתייאשים. ואז, ברגע אחד מפתיע, זה קורה! מיד אחרי שהאישה בסיפור שלנו עוזבת את השומרים, עובר זמן ממש קצר, כִּמְעַט רגע קט, והיא סוף סוף מוצאת את אהובה.
מרוב שמחה ומתוך חשש עמוק לאבד אותו שוב, היא מחזיקה בו חזק. היא אומרת שלא אַרְפֶּנּוּ, כלומר, היא לא תרפה ממנו ולא תשחרר את האחיזה לעולם. כדי לשמור עליו קרוב, היא מחליטה לקחת אותו למקום הכי בטוח, שורשי ומוגן שיש: אל בֵּית אִמִּי ואל חֶדֶר הוֹרָתִי. המילה הורתי קשורה למילה הריון, וגם היא מתארת את האמא שילדה אותה. היא מביאה אותו אל הבית והמשפחה, כדי שהאהבה שלהם תהיה יציבה ותישאר לתמיד.
הסיפור המרגש הזה מסמל גם את הקשר המיוחד של עם ישראל עם ה'. היו תקופות בהיסטוריה שהעם הרגיש רחוק, אבל ברגע שמצאנו שוב את ה', נאחזנו בו חזק ולא עזבנו, עד שזכינו להביא את השכינה אל המקום הקבוע והבטוח שלנו, ארץ ישראל ובית המקדש.