שיר השירים, פרק ו׳, פסוק י״ב

הדוברת חווה רגע מטלטל של ניתוק וחוסר התמצאות, ומעידה על עצמה לֹא יָדַעְתִּי להסביר את המעבר החד שבו היא שרויה. מתוך בלבול זה היא מתארת כיצד נַפְשִׁי, כלומר אהובה או רצונה הפנימי, הניע אותה ושָׂמַתְנִי – הניח אותה – בתוך מַרְכְּבוֹת מהירות כדי לחפש אחריו בקרב עַמִּי נָדִיב, שהוא למעשה עם של אצילים ובעלי שררה. תחושת היסחפות פתאומית זו יכולה לבטא פליאה והודיה על גאולה מהירה מאפלה לאור בחסד ה', כאשר האדם נדהם ואינו מבין במה זכה לגדולה. מנגד, החוויה עשויה להתפרש כקינה טראגית על טעויות היסטוריות, שבהן העם הביא על עצמו את השעבוד במו ידיו והפך למרכבה שעליה רוכבים ושולטים שרי אומות העולם.