יופייה של האהובה ניכר באזור רקתך, שהוא גובה הפנים שלצד העיניים, הנראה כפלח נבקע, עגול ויפה של רימון שצבעו אדום המעורב בלובן. יופי זה משתקף מבפנים תחת לצמתך, שהיא המסווה או מקלעת השיער שעל הפנים, והסתרה זו אינה גורעת מן המראה אלא מעידה על צניעות וממשיכה אהבה. ברובד הסמלי של תקופת הגלות, הרימון מתייחס למנהיגי הדור ולחכמים, המלאים בדעת ה' כרימון המלא בגרגרים, אך שומרים על צניעות ומסתירים את חכמתם. התיאור מתמקד בראש בלבד ומשמיט איברים אחרים, כדי להמחיש את החסר בגלות שבה אין נביאים, מלך או בית מקדש. במציאות חסרה זו נותרו רק החכמים והשופטים, אשר מעמידים את העדה בסתר ושמורים מדעות זרות תחת מסווה ההגנה.
שיר השירים, פרק ו׳, פסוק ז׳
כְּפֶ֤לַח הָרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.