בפסוק זה מובע רצון עז לקרבה, אינטימיות רוחנית והדדיות. הרעיה מבקשת להוביל את דודה אל מרחב פרטי ומעצב, ללמוד ממנו, ולהעניק לו בתמורה את המשובחים שבמשקאות. ברובד האלגורי, הפסוק משרטט את מערכת היחסים העמוקה שבין כנסת ישראל, או הנפש הפרטית, לבין ה', תוך התמקדות בלימוד התורה, קיום המצוות והשראת השכינה.
ברמה המילולית, המילה אֶנְהָגְךָ מבטאת הנהגה והליכה, והמילה אַשְׁקְךָ עניינה נתינת שתייה. המשקה המוצע מורכב מהָרֶקַח, שהוא תערובת של בשמים, ומֵעֲסִיס, שהוא המיץ המתוק היוצא על ידי סחיטה [מצודת ציון, רש"י, שטיינזלץ].
היעד שאליו מבקשת הרעיה להגיע הוא בֵּית אִמִּי. רוב הפרשנים מסכימים כי זהו כינוי למקום השראת השכינה, הלוא הוא בית המקדש בירושלים [רש"י, אבן עזרא, צרור המור]. גישה אחרת רואה בבית האם רמז למעמד הר סיני, המקום שבו בני ישראל נולדו מחדש, נטהרו מחטאיהם ונעשו נקיים כתינוק בן יומו [תורה תמימה]. ברובד האישי והפילוסופי יותר, בית האם מסמל את הגוף הפיזי של האדם, שבתוכו הנפש עובדת את ה' ומקיימת את מצוותיו [מלבי"ם], או את כוחות הנפש המעבדים את החוויות החושיות בעולם הזה [רלב"ג, עזרא בן שלמה].
עם ההגעה אל היעד, מופיעה הבקשה תְּלַמְּדֵנִי. יש מי שמפרש שמילה זו מוסבת על האם, כלומר האם היא זו שתלמד ותדריך [אבן עזרא, שטיינזלץ]. אולם הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפנייה מופנית אל ה'. זוהי בקשה של עם ישראל שה' ילמד אותם את התורה ויגלה להם את עומק סודותיהן של המצוות, כפי שהיה רגיל לעשות באוהל מועד [רש"י, מצודת דוד, צרור המור]. הלימוד והדבקות במצוות הם אלו שמורידים שפע רב לעולם, מביאים להשראת שכינה, ומובילים לכך שכל העם יהיו "למודי ה'" [חומת אנך].
כאות הוקרה על הלימוד, מוגשת מנחה: מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי. פרשנים רבים רואים במשקאות אלו משל לעבודת ה' על גווניה השונים:
בהיבט של עבודת המקדש, היין והעסיס מסמלים את ניסוך היין על המזבח, ואת בגדי הכהונה המכפרים על העם, אשר היו מעוטרים בפעמונים ורימונים [רש"י, תורה תמימה].
בהיבט של לימוד התורה, היין המרוקח, המעורבב מתבלינים רבים, מסמל את עומק הפלפול, הסברות והדינים המורכבים שבתלמוד ובמשניות הגדולות. לעומתו, עסיס הרימונים מסמל את דברי האגדה, שהם מתוקים ונוחים לחיך ומושכים את לבם של בני האדם [תורה תמימה].
בהיבט של המעשה והחכמה, היין המבושם מייצג את ההשגות השכליות וחכמתם העמוקה של צדיקי הדור, בעוד שריבוי גרעיני הרימון מסמל את ריבוי המעשים הטובים וקיום המצוות של ההמון [ספורנו, מלבי"ם]. החקירה והדקדוק במצוות נעשים מתוך מטרה להפיק את רצון ה', ולגרום לו נחת ושמחה במעשי ידיו [מצודת דוד, ספורנו].
פירוש ייחודי נוסף רואה ברימונים משל דווקא לאנשים הרשעים, אשר מלאים בעבירות. לפי גישה זו, הבקשה היא שכאשר ה' ילמד את העם דרכי תשובה, אפילו הרשעים ישובו מדרכם, ועם ישראל יוכל להשקות את ה' ב"עסיס" המופק מתיקונם של אותם רשעים [צרור המור]. בסופו של דבר, הגשת היין והעסיס מסמלת את חשיפת השורש הרוחני של האדם, פעולה שבאמצעותה ממותקים הדינים ומתהפכים למידת הרחמים [חומת אנך].