שיר השירים, פרק ח׳, פסוק ז׳

Song of Songs 8:7Sefaria

מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כׇּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃ {ס}

אהבת אמת היא כוח עצום ובלתי ניתן להכנעה, החסין מפני כפייה אלימה, אסונות או פיתוי חומרי. מכיוון שבפסוק הקודם הומשלה האהבה לאש יוקדת, הפסוק הנוכחי ממשיך את הדימוי ומשתמש במונח לְכַבּוֹת (מלשון כיבוי אש) על ידי מַיִם רַבִּים [רש"י, מצודת דוד].

ברמה הפשוטה, הפסוק מדגיש שאהבה אמיתית אינה ניתנת לרכישה. בעוד שבאמצעות מתנות ומחוות ניתן לקנות ידידות וקרבה, אהבת אמת תלויה בלב בלבד. המילה יִשְׁטְפוּהָ מתארת גריפה אלימה על ידי כוח רודף [מצודת ציון], והיא מצביעה על כך שגם כוח הזרוע לא יוכל לאהבה. לכן, אם אדם ינסה לתת את כל הוֹן ביתו (עושרו) כדי לקנות את האהבה או להמיר אותה, בּוֹז יָבוּזוּ לו – כלומר, הוא יזכה לביזיון וללעג על כך שלא השכיל להבין שאהבה עזה אינה נקנית בדבר [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, מלבי"ם].

ברובד הסמלי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמים הרבים והנהרות מייצגים את אומות העולם, שריהם ומלכיהם, ואת תהפוכות הזמן. אלו מנסים לנתק את הקשר בין ה' לכנסת ישראל בשתי דרכים עיקריות: האחת היא באמצעות כוח, אימה, רדיפות וצרות [רש"י, מלבי"ם, צרור המור]; והשנייה היא דרך פיתוי, הסתה ומשיכה ליצרי העולם [רש"י, מלבי"ם]. למרות כל אלו, האומות לא יוכלו להזיק לאהבה זו [אבן עזרא], שכן היא נטועה עמוק בלבבות [צרור המור]. מנגד, גם האהבה שה' אוהב את ישראל לא תכבה, אפילו בעתות שבהן ישראל חוטאים והאומות מקטרגות עליהם, וברגע שיפתחו בתשובה הם יתקבלו מיד באהבה [תורה תמימה].

יש המדגישים כי החשש מפני המים הרבים של צרות הגלות אינו בהכרח שישראל יעזבו את ה' חלילה, אלא שעוצמת הצרות תקרר את ההתלהבות, ותשטוף את צבעה העז של האהבה כך שהיא תיוותר חיוורת, קרה ונטולת שמחה [אלשיך].

חלקו השני של הפסוק עוסק בניסיון ההמרה החומרי. ה' ובית דינו מעידים כי גם אם אומות העולם יפתחו את כל אוצרותיהם בניסיון לפתות את ישראל להמיר את אהבתם, הצעתם תידחה בבוז מוחלט [רש"י, שפתי חכמים, צרור המור, אלשיך]. יתרה מכך, כל הון שבעולם לא יוכל לכפר על ביטול אות אחת מהתורה מישראל או על דמם של הרוגי מלכות כרבי עקיבא וחבריו, ואין שום סכום שיוכל להשתוות לאהבתם העצומה של חכמי ישראל לתורה ולאהבת ה' אליהם [תורה תמימה].

לצד זאת, קיימת זווית ראייה ייחודית המפרשת את מסירת כל הון הבית כהתמסרות מוחלטת של האדם – בכל לבו, נפשו ומאודו – למען הדבקות בשכינה. לפי פירוש זה, המילים בוז יבוזו לו אינן מבטאות לעג, אלא להפך: אדם שמוסר את כל כולו למען אהבת ה', יזכה להוד, להדר ולהתעלות רוחנית עליונה, ויהיה רצוי לפני השכינה [עזרא בן שלמה].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ו׳
פסוק ח׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.