קרה לכם פעם שמישהו הבטיח לכם הבטחה שממש רציתם להאמין לה, אבל בסוף גיליתם שהיא בכלל לא אמיתית? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל לפני הרבה מאוד שנים. במקום להקשיב לנביאי האמת של ה׳, הם בחרו להקשיב לאנשים שהבטיחו להם הבטחות שווא ונטעו בהם תקוות לא אמיתיות.
הם פנו אל הַתְּרָפִים, שהם פסלים קטנים בצורת אדם שאנשים חשבו שבעזרת כישוף יכולים לגלות את העתיד. הם גם הקשיבו אל וְהַקּוֹסְמִים, שהם אנשים שניסו לחזות את העתיד לפי הכוכבים בשמיים. אותם קוסמים חָזוּ, כלומר פשוט ראו, דברים לא נכונים. כל מה שהם אמרו היה אָוֶן, שֶׁקֶר וגם שָּׁוְא, כל המילים האלה מתארות דברים שהם פשוט לא אמיתיים, שקרים מוחלטים וחסרי משמעות. אותם נביאי שקר הבטיחו לעם שיהיה שלום וטוב, אבל ההבטחות האלה היו הֶבֶל יְנַחֵמוּן, כלומר נחמות שקר שאין בהן שום אמת.
בגלל שהעם הלך אחרי השקרים האלו, הגיע עונש עצוב. הפסוק מתאר זאת במילים עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן, העם נאלץ לעזוב את ארצו וללכת לגלות, ממש כמו עדר כבשים שמגרשים אותו מהמקום שלו. בעקבות המצב הזה הם יַעֲנוּ, כלומר עברו קושי, הכנעה ושעבוד תחת האויבים שלהם. ולמה כל זה קרה? כִּי אֵין רֹעֶה. לעם פשוט לא היה מנהיג טוב וחכם שידריך אותם בדרך הנכונה של התורה. בלי מנהיג אמיתי שישמור עליהם, הם נשארו חשופים ופגיעים, ובחרו להאמין לאשליות במקום לאמת.