זכריה, פרק ב׳, פסוק א׳

התגלות נבואית חדשה נפתחת במילים וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וכן וָאֵרֶא, ונועדה להשיב על תהיות הנביא באשר לגורל עם ישראל והאומות שפגעו בו. בחזון הוא מתאר וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת, דימוי לקרני בהמות נוגחות או לקורות עצומות לביקוע חומות, אשר מסמלות את האומות שפיזרו את ישראל. מספר זה מתקשר גם לארבע רוחות השמיים או לארבע פאותיה של ירושלים, ומייצג ארבע מלכויות שהרעו לישראל: בבל, פרס ומדי, יוון ורומי. אף שהנביא הבין מיד את מהות הפגיעה, ה' הציג בפניו את התמונה ההיסטורית השלמה של המלכויות מראשיתן ועד סופן כדי לפתור את מבוכתו.