זכריה, פרק א׳, פסוק י״ז

המלאך מצווה על הנביא להשמיע הכרזה נבואית נוספת על עתידו המורכב של עם ישראל, באומרו עוֹד קְרָא לֵאמֹר. הכרזה זו מתארת כי עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי מִטּוֹב, תיאור שניתן להבינו כהתרחבות ושגשוג של ערי יהודה מתוך שפע ושלווה, או לחלופין כאזהרה על חורבן וגלות שבהם יפוזרו יושבי הארץ וייעקרו מן הטוב. החזרה המרובעת על המילה עוֹד מסמנת שלבים היסטוריים עתידיים, ומובילה להבטחה על הגאולה הסופית שבה וְנִחַם ה' עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם. בגאולה שלמה זו, הנחמה לצִיּוֹן מכוונת להקמתו מחדש של בית המקדש וחידוש עבודת הקודש, ואילו הבחירה המחודשת בִּירוּשָׁלִָם מבטאת את השבת המלכות וחזרת העם אל העיר השוממה.