ה' מביע וְקֶצֶף גָּדוֹל, כעס עז שעתיד להביא צרות ומלחמות, כלפי אומות העולם הַשַּׁאֲנַנִּים, היושבות כעת בשלווה ובביטחון. סיבת הזעם היא הפער ביחס לעם ישראל: אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, שכן ה' התכוון להעניש את עמו במידה מוגבלת בלבד של תבוסה או הגליה, ובמיוחד כעת כשהגיע זמן גאולתם. אולם הגויים, ובהם עמים כמדי ופרס, הוסיפו על העונש המקורי באכזריות רבה, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה. הם ניצלו את חולשת ישראל, שדדו את ההריסות בשמחה לאיד, סירבו לרחם על הגולים, ואף סייעו לאויבי יהודה כשגזרו לבטל את בניין המקדש.
זכריה, פרק א׳, פסוק ט״ו
וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל־הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.