החורבן והגלות הותירו צלקת עמוקה בעם, והנבואה מבקשת להעניק פשר רוחני למאורעות ההיסטוריים הקשים ולשפוך אור על מצבם הנוכחי. אף על פי שהדברים נאמרים לנביא, ה׳ פונה אליו כנציג של האומה כולה, וכאילו הוא מדבר ישירות אל כלל ישראל [אבן עזרא].
המשמעות של המילה קָצַף היא כעס [ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילים עַל־אֲבוֹתֵיכֶם מכוונות לדור שחווה את חורבן בית המקדש הראשון [רש"י]. הנביא מבהיר כי חורבן עירם, הגלות שחוו ואובדן המקדש לא היו תאונה היסטורית או יד המקרה, אלא תוצאה ישירה של כעס ה׳ ועונש על חטאי העם [מצודת דוד, אברבנאל]. טרם החורבן, ה׳ שלח נביאים והיה זה שפתח בניסיונות להשיב את העם בתשובה כדי למנוע את האסון, אך משסירבו, באה עליהם הרעה. מעבר לכך, האמירה מצביעה על כך שגם עתה, בימי גאולת כורש שהיא גאולה חלקית בלבד, כעסו של ה׳ עדיין שריר וקיים ומצב הגלות טרם הסתיים במלואו [מלבי"ם].
לצד תפיסה זו, קיימת גישה שונה לחלוטין באשר למושא הכעס האלוהי. על פי קו מחשבה זה, ה׳ אינו כועס על האבות, אלא הכעס מופנה כלפי אומות העולם, כדוגמת בבל ומלכי פרס, בגלל מה שעוללו לאבותיהם של ישראל. לפי פירוש זה, נפילתה של אימפריית בבל והשמדת זרע נבוכדנצר אינן אירוע מקרי, אלא ביטוי לזעמו של ה׳ על הגויים שהצרו לישראל ופגעו בהם [אברבנאל].