לאחר שאלת המלאך על אורך הגלות, מתקבלת תשובת ה' המביאה עמה בשורה של תקווה ופיוס. ה' פונה אל המלאך המתווך את החזון לנביא, ומוסר לו מסר חיובי ומעודד.
באשר לאופן שבו הועבר המסר, קיימת מחלוקת בין הפרשנים האם הנביא שמע את דברי ה' בעצמו. גישה אחת גורסת כי הנביא כלל לא שמע את תשובת ה' המדויקת, אלא הסיק כי מדובר בתשובה חיובית מתוך הדברים שהמלאך ציווה עליו לומר לאחר מכן [רש"י], או משום שלא צווה לגלות את פרטי השיחה [מלבי"ם]. לעומת זאת, יש הסבורים כי הנביא אכן שמע את תשובת ה' באופן כללי, ואילו המלאך הוסיף ופירט לו את משמעותה [אבן עזרא]. מטרה נוספת בתשובת ה' למלאך הייתה כדי שהמלאך יעביר את הדברים אל הנביא, במטרה שיפרסם אותם ברבים [מצודת דוד].
התשובה מתוארת כדברים טובים. דברים אלו הם אותן נבואות שהמלאך ציווה על הנביא לקרוא ולהשמיע לעם [רש"י, מצודת דוד]. ברובד עמוק יותר, הדברים הטובים נועדו להראות למלאך כי אורך הגלות וריבוי הצרות מכוונים בסופו של דבר לטובת עם ישראל, ועתידים להתהפך לנחמה גדולה שתביא לגאולה כללית ולצדק עולמי [מלבי"ם].
בנוסף, הדברים מתוארים כדברים נחומים, כלומר מילים מנחמות המביאות נחמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, ניתן להבין את הצירוף כחסר סמיכות (כאילו נכתב "דברי נחומים"), אך הפירוש המדויק יותר הוא שהמילה "נחומים" משמשת כאן כשם תואר המאפיין את הדברים עצמם [רד"ק].