מראותיו של זכריה נחשבות למורכבות ועמוקות. יש הסבורים כי העמימות בהן נובעת מהסתלקות השכינה והירידה ברמת הנבואה בתקופת תחילת הבית השני [רד"ק], אולם יש החולקים וטוענים כי הקושי אינו נובע מחולשת הנביא, אלא מעומקו של המסר, העוסק בתקופת ממשלתן של ארבע המלכויות ההיסטוריות [אברבנאל]. חזון זה, המלא בסמלים, מבטא את השגחת ה' בעולם באמצעות שלוחיו, בדומה למלך השולח רוכבים מהירים לרחבי ממלכתו כדי לבצע את דברו [אבן עזרא].
הנביא פותח במילים רָאִיתִי הַלַּיְלָה. כפשוטו, המראה התרחש בשעות הלילה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, לזמן זה ישנה גם משמעות סמלית: הלילה מייצג עת צרה, חורבן, ואת החושך של תקופת השעבוד תחת המלכויות השונות [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם].
במרכז החזון מופיע אִישׁ רֹכֵב. הפרשנים מסכימים כי איש זה אינו אדם רגיל אלא מלאך ה' [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק], והרכיבה מבטאת את המהירות שבה הוא יוצא לשליחותו [רד"ק]. המלאך רוכב עַל סוּס אָדֹם. הסוס מסמל מלחמה, כוח צבאי וגאווה, והצבע האדום מתפרש בקרב רוב הפרשנים כרמז לשפיכות דמים, לחרב ולפורענות שעתידה לבוא על אימפריות כדוגמת בבל, מדי ופרס [רש"י, מלבי"ם]. יש הרואים ברוכב זה רמז ספציפי לשר של מלכות יון, המנהיג את אלכסנדר מוקדון לכיבושיו [מלבי"ם], או רמז לנבוכדנצר מלך בבל [רד"ק]. מנגד, ישנה גישה פרשנית הדוחה את חיפוש המשמעות הסמלית מאחורי הצבע, ורואה בו תיאור מציאותי גרידא של מראה הנבואה [אבן עזרא].
המלאך מתואר כאשר וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה. ברמה המילולית, מדובר בשיחי הדס ריחניים הצומחים במקום עמוק ורווי מים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים שמדובר בבריכת מים או בשם של מקום ספציפי [אבן עזרא]. ברמה הסמלית, ההדסים מייצגים את עם ישראל או את הצדיקים שבדור, אשר מפיצים ריח טוב של מצוות. המצולה מסמלת את המקום השפל של העולם ואת עומק הגלות בבבל. עמידתו של המלאך ביניהם מסמלת את השגחת ה' על עם ישראל בגלות, את עזרתו להם, ואת עצירת שפיכות הדמים למענם [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם].
לאחר מכן מתואר כי וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים. בניגוד למלאך הרוכב בראש, סוסים אלו מתוארים ללא רוכבים [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל]. הם מייצגים את משרתיו הרבים של ה', המוכנים לצאת לשליחותו בעולם [רש"י]. גווניהם השונים של הסוסים מרמזים על אופי שליחותם ועל התקופות השונות של המלכויות העתידות לקום: האדומים מסמלים מלחמה, הלבנים מסמלים שלום, והשרוקים מסמלים מצב ביניים [מלבי"ם].
המילה שְׂרֻקִּים עצמה עוררה דיון; בעוד שיש שהודו כי אינם יודעים בוודאות איזה צבע זה [רש"י, רד"ק], אחרים פירשו שמדובר בסוסים בעלי צבעים מתחלפים ומגוונים [מצודת ציון, אבן עזרא, מנחת שי], או בצבע אדמדם וכהה [ביאור שטיינזלץ].