בהמשך לכעס האלוהי על דורות העבר, הפנייה וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת קוראת לעם לקחת יוזמה ולעשות את הצעד הראשון לחידוש הקשר. הדרישה שׁוּבוּ אֵלַי מטילה את האחריות על העם להתעורר מעצמו, במיוחד לקראת סיום תקופת הנבואה, ומבהירה כי ה' אינו מוגבל בחוקי בשר ודם ולכן תמיד פתוחה בפניהם הדרך חזרה. בתגובה לתשובתם מבטיח האל וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, כלומר הוא ישרה את שכינתו בתוכם מחדש, יעניק להם שפע ויקבץ את הנדחים. החזרה המשולשת לאורך הפסוק על השם ה' צְבָאוֹת נועדה לעודד את שבי הגולה המעטים בימי תחילת בית שני, ולהדגיש כי ה' נותר המנהיג אשר עתיד לאסוף בסופו של דבר את כל פזורי צבאות ישראל.
זכריה, פרק א׳, פסוק ג׳
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י נְאֻ֖ם יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְאָשׁ֣וּב אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.