קרה לכם פעם שרבתם עם חבר טוב, ושניכם חיכיתם שהשני יעשה את הצעד הראשון וישלים? ה' פונה לעם ישראל ומבקש מהם לעשות את הצעד הראשון כדי לחדש את האהבה הישנה ביניהם. הוא אומר להם שׁוּבוּ אֵלַי. ה' מסביר להם שתקופת הנביאים עומדת להסתיים, ולא יהיו עוד נביאים שיזהירו אותם, ולכן הם צריכים להתעורר בעצמם מתוך הלב ולרצות לחזור אליו.
אולי בני ישראל חשבו שזה כבר מאוחר מדי, ושהם התרחקו כל כך שאין להם דרך חזרה. אבל ה' מרגיע אותם ומזכיר שהוא לא אדם בשר ודם, אלא אל, ולכן הוא תמיד יכול ומוכן לקבל אותם בחזרה באהבה. ברגע שהעם יעשה את הצעד שלו, תתקיים ההבטחה וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם. ה' יבוא לקראתם, יחזיר את השכינה שלו לתוך העם, ייתן להם שפע ויאסוף את כל היהודים שהתפזרו.
לאורך הדברים חוזר כמה פעמים השם ה' צְבָאוֹת. באותה תקופה, בתחילת ימי בית המקדש השני, רוב עם ישראל היה עדיין בגלות ורק מעטים חזרו לארץ. החזרה על השם הזה באה להזכיר ולהבטיח לעם: ה' הוא עדיין המנהיג והשומר של כל צבאות ישראל, והוא זה שבעתיד יאסוף את כולם בחזרה הביתה.