זכריה, פרק א׳, פסוק י״א

וַיַּעֲנּוּ שליחיו של ה', המיוצגים כסוסים מהירים המסמלים את שלטון המלכויות השונות, לשאלתו של מַלְאַךְ ה' הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, הוא השר העליון המשגיח על הצדיקים שבגלות בבל. השליחים מדווחים וַיֹּאמְרּוּ הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ, כלומר תפסנו את השלטון על פני תבל כולה, וְהִנֵּה כׇל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת. משמעות הדיווח היא שהעולם מצוי ברוגע מוחלט, המלחמות פסקו לחלוטין ואין אומה המעזה למרוד. שלווה עולמית זו נושאת משמעות כפולה: מחד גיסא היא מבליטה את הפער הכואב בין ביטחונן של אומות העולם לבין צערו של עם ישראל בגלות, ומאידך גיסא היא מבשרת כי בעת הזו האומות לא ירעו לישראל והם יזכו לחסות בטוחה.