החיזיון הנוכחי ממשיך ומרחיב את הנבואה הקודמת של זכריה, ונועד להשיב על תהיותיו באשר לגורל עם ישראל והאומות שפגעו בו. המילים וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וכן וָאֵרֶא מציינות כי מדובר בהתגלות של מראה נבואי.
המילה קְרָנוֹת נגזרת מן המילה קרן [מצודת ציון], והפרשנים מציגים לה מספר רבדים של משמעות. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי מדובר בדימוי לקרניים של בעלי חיים נוגחים, כמו שור או ראם, המסמלות אומות קדומות שנגחו, פגעו ופיזרו את עם ישראל [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. גישה אחרת מפרשת את הקרנות כתיאור של קורות ניגוח עצומות ששימשו לביקוע חומות [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף למשמעויות הפיזיות הללו, יש המצביעים על משמעות כפולה במילה קרן, המייצגת גם כיוונים גיאוגרפיים, כלומר את ארבע רוחות השמיים [מלבי"ם], או באופן ספציפי את ארבע פאותיה של ירושלים [אבן עזרא].
בעת החיזיון, הנביא הבין מיד את משמעות הניגוח והפגיעה, אך לא ידע במי בדיוק מדובר [רד"ק]. המראה בא לפתור את מבוכתו של זכריה, שתהה על ידי איזו אומה תתרחש הגלות האחרונה, ומגלה לו כי הקרנות מייצגות ארבע מלכויות שונות שהרעו לישראל ושלטו עליהם: בבל, פרס ומדי, ויוון [רד"ק], ויש המוסיפים לרשימה זו גם את רומי [אברבנאל]. אף על פי שמלכות בבל כבר חרבה בימיו של זכריה, ה' בחר להראות לו את התמונה ההיסטורית השלמה של ממשלת ארבע המלכויות מראשיתן ועד סופן, בדיוק כפי שנגזר וסודר לפניו מראש [אברבנאל].