תקופת הגאולה טומנת בחובה תמורה רוחנית עמוקה לא רק עבור עם ישראל, אלא עבור העולם כולו. האנושות תכיר באמת ותבקש קרבה לבורא, אך התעוררות אוניברסלית זו דווקא תבליט ותעצים את הקשר הייחודי והאינטימי שבין ה' לעמו.
המילה וְנִלְווּ משמעותה התחברות והצטרפות [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבאחרית הימים יעזבו אומות רבות את עבודת האלילים, יקבלו על עצמן את דת האמת ויתגיירו. הסיבה להתפכחות זו נובעת מכך שברגע שבו ה' ישרה את שכינתו בגלוי בישראל, תופרך טענתם של עובדי האלילים כאילו ה' מרוחק ושיש לעבוד למשרתיו השונים כדוגמת השמש והירח, ובעל כורחם הם יבואו להידבק בה' לבדו [אדרת אליהו]. תהליך זה הוא למעשה השלמת התכלית של גלות ישראל, שנועדה לברר ולהעלות ניצוצות של קדושה מבין האומות, שמהם נוצרות נשמות הגרים [חומת אנך].
אמנם קיימת מורכבות הלכתית לקבל גרים בימות המשיח, אך הפרשנים מסבירים כי גרים אלו יתקבלו משום שהם יתגיירו בלב שלם רגע לפני שהמשיח יתגלה במלואו והכל יחכימו [צוארי שלל], או משום שמלך המשיח יהיה ניחן ביכולת פלאית לדעת את צפונות הלב, וכך יוכל לברור ולקבל רק את אלו שכוונתם טהורה ואמיתית [אהבת יהונתן]. מנגד, קיימת דעה חלופית המפרשת כי הביטוי גוֹיִם רַבִּים אינו מתייחס לאומות העולם כלל, אלא לקיבוץ הגלויות של עם ישראל מכל קצוות תבל [אברבנאל].
למרות ההצטרפות ההמונית של האומות, הנביא מדגיש את הפער שיישאר בינן לבין ישראל באומרו וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ. אף על פי שהגויים יאמינו בה' ויהיו לו לעם יחד עם ישראל [ביאור שטיינזלץ], השכינה תשרה באופן בלעדי בתוך עם ישראל ולא בקרב האומות [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. יתרה מכך, אף שהגרים יהפכו לעם ה', הם לא יקבלו נחלה באדמת הקודש עצמה, אשר נשמרת לישראל בלבד [צוארי שלל].
סיומו של הפסוק, וְיָדַעַתְּ כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ, מבהיר כי כאשר יתגשם החזון, עם ישראל יכיר בכך שעיקר ייעוד הטובה והשליחות הנבואית כוונו בראש ובראשונה אליו כדי לבשר לו תקווה, בניגוד לשליחויות קודמות שנועדו רק להזהיר את הגויים [מלבי"ם, אברבנאל, מצודת דוד].