בחזון זה מתרחש מעבר חד מתפיסה של עיר מוגבלת ומדודה, להבטחה על עתיד חסר גבולות. המלאך העליון עוצר את פעולת המדידה של ירושלים, ומעביר מסר של התרחבות עצומה וגאולה שלמה שבה העיר לא תוכל להכיל את יושביה.
המילה אֵלָו נקראת במסורת הקרי כ"אליו" [מנחת שי]. הדובר כאן הוא המלאך העליון, או שולחו של המלאך, אשר פונה אל המלאך הדובר עם הנביא [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הוא מצווה עליו רֻץ, כלומר ללכת במהירות ובדחיפות [מצודת ציון], כדי לעצור את מדידת העיר, שכן ה' החליט שלא יהיה לה קצב ושיעור מוגדרים [רש"י].
המלאך נשלח לדבר אל הַנַּעַר הַלָּז, כלומר הנער הזה העומד שם [מצודת ציון, אבן עזרא]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לנביא זכריה עצמו, שהיה צעיר לימים בעת נבואתו. זכריה נמנה עם שלושה נביאים שהתנבאו בנערותם, יחד עם שמואל וירמיהו [אבן עזרא, אברבנאל, רד"ק]. עם זאת, יש המפרשים שהתואר "נער" אינו מעיד בהכרח על גיל אלא על מעמד של משרת לנביא גדול ממנו [רד"ק], או שהפנייה מכוונת אל המלאך המודד עצמו, ייתכן שאף בנימה מסוימת של זלזול [ביאור שטיינזלץ].
המסר המרכזי בפסוק הוא שפְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם. משמעות המילה היא עיר פתוחה ללא חומה סביבה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], או התיישבות במגרשים הפתוחים שמחוץ לחומה [אבן עזרא, אברבנאל]. המלאך מבהיר לזכריה כי אל לו לחשוב שירושלים העתידית תהיה מוגבלת לממדים המצומצמים של ימי בית שני. פעולת המדידה שראה בחזון נועדה רק להמחיש עד כמה העיר קטנה כעת לעומת גודלה העצום לעתיד לבוא [מצודת דוד, אברבנאל].
באחרית הימים, בגאולה האמיתית, ירושלים תלך ותתרחב מיום ליום [רש"י, מלבי"ם]. היא תהיה מיושבת כעיר פרזות משום ששום חומה לא תוכל להכיל את הכמות העצומה של האנשים והבהמות שיהיו בתוכה, והם ייאלצו להתיישב גם מחוץ לגבולותיה המקוריים [מצודת דוד, אברבנאל, מלבי"ם]. מעבר לכך, העיר כלל לא תזדקק לחומה פיזית לשם שמירה והגנה [מלבי"ם].