הנביא פונה אל המלאך ומבקש להבין את פשר המראה שנגלה אליו, ושואל מָה אֵלֶּה, כלומר, על מה מרמזים הדברים ומה משמעותם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המלאך משיב כי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת מסמלות את האויבים והאומות הזרות שהרעו לעם ישראל [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הדימוי של הקרניים נשען על עולם החי, ומשווה את האויבים לחיה חזקה הנוגחת בקרניה ומשברת את קורבנותיה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], וכאילו הם נוגחים את הצאן הפזורה של ישראל [מלבי"ם].
באשר לזהותן של אותן אומות, ישנן מספר גישות בקרב הפרשנים. יש הממקדים את הנבואה באומה ספציפית, ורואים בקרנות רמז לבבליים [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המסבירים כי כל קרן מייצגת מלכות אחרת שהרעה לישראל בתקופתה שלה, כדוגמת מלכות פרס, שאמנם אפשרה את שיבת ציון בתחילתה, אך בהמשך שבה להצר לישראל בימי ארתחששתא ואחשורוש [רד"ק].
גישה רחבה יותר קושרת בין הקרנות לבין כיווני השמיים. לפי גישה זו, הקרנות מייצגות את אומות העולם המגיעות מארבע רוחות השמיים [רש"י]. הנביאים נוהגים לצייר את מלכויות העולם כארבע מלכויות המקבילות לארבע רוחות, כך שבכל משך זמן הגלות, מכל פינה בעולם, ניצבת קרן המוכנה לנגח את ישראל [מלבי"ם].
פעולתן ההרסנית של אותן קרנות מתוארת במילה זֵרוּ, שמשמעותה פיזרו את העם והפיצו אותו הנה והנה [מצודת ציון, רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, מבחינה תחבירית, את המילים אֶת יִשְׂרָאֵל יש לקרוא כאילו נכתבו עם אות חיבור, כלומר "ואת ישראל" [מצודת דוד].