במראה הנבואי מתרחש מפגש דינמי בין שני שליחים שמימיים. תנועת המלאכים נועדה לברר את פשר חזון מדידת ירושלים ולחשוף את עתידה של העיר.
לגבי זהותו של הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, קיימת מחלוקת בין המפרשים. מגישה אחת עולה כי מדובר באותו מלאך שהוזכר קודם לכן כמי שבידו חבל המידה [רש"י]. לעומת זאת, דעה אחרת גורסת כי אין זה המלאך המודד, אלא המלאך שליווה את הנביא [מצודת דוד], והוא זה שאמר לו לאן מועדות פניו [ביאור שטיינזלץ].
פעולתו של המלאך, אשר יֹצֵא, מוסברת כיציאה מבין עצי ההדס שהוזכרו במראות קודמים [אבן עזרא]. מטרת יציאתו היא לגשת אל המלאך השני ולשאול אותו לפשר המדידה. המלאך הדובר חשש כי עצם פעולת המדידה רומזת שגבולותיה של ירושלים יישארו קבועים ומצומצמים לעתיד לבוא, ללא יכולת התרחבות [מצודת דוד].
בשלב זה, וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ. מלאך זה הוא שליח חדש מאת ה׳ [אבן עזרא], והוא יוצא לקראת המלאך הראשון כדי להסביר לו את משמעותה האמיתית של המדידה [מצודת דוד]. מכיוון שהמלאך הראשון הוא זה שדיבר עם הנביא מתחילת החזון, המלאך השני פונה אליו כדי שהוא יהיה זה שיעביר את המסר לנביא [רד"ק]. המסר שנושא המלאך השני מבהיר כי למרות המדידה, ירושלים תתרחב מעבר למידותיה ותהפוך לעיר פרזות פתוחה, שכן היא תכיל המוני תושבים שישבו בה בבטחה וללא צורך בחומות הגנה [רד"ק].