הנביא פונה בשאלה אל הדמות האוחזת בחבל מידה, ומברר עמה את יעד הליכתה ומטרתה. מראה זה עוסק בתכנון מידותיה של ירושלים ובתהליכי בנייתה.
הנביא שואל אָנָה, כלומר לאן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והאיש משיב כי פניו מועדות לָמֹד – למדוד [ביאור שטיינזלץ] את העיר. מבחינה דקדוקית, מילה זו היא שם הפועל מהשורש מ.ד.ד [אבן עזרא, רד"ק].
מטרת המדידה מתפרשת בכמה רבדים. ברובד המעשי, פעולה זו מסמלת את הכנת תוכנית הבניין של ירושלים, וממחישה כי ה׳ גזר שהעיר אכן תיבנה מחדש בעלת אורך ורוחב מוגדרים לפנים מחומותיה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
ברובד הנבואי, פעולת המדידה מכוונת לעתיד לבוא, בדומה למראה המדידה המופיע בספר יחזקאל, ומבשרת על כך שירושלים עתידה לקלוט אוכלוסייה רבה מיהודה וישראל [אברבנאל]. עם זאת, קיימת מחלוקת באשר למשמעות המידות עצמן. גישה אחת מסבירה שהמדידה נועדה לבחון את ממדיה הנוכחיים של העיר כדי להדגיש את קטנותה כעת לעומת הגודל העצום שיהיה לה לעתיד לבוא [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש הסבורים כי עצם פעולת המדידה מעידה על כך שירושלים העתידית תישאר באותו הגודל בדיוק, שכן אם העיר עתידה לשנות את ממדיה, לא היה כל צורך למדוד אותה כעת [אברבנאל].