נבואת נחמה זו מציגה חזון של גאולה שלמה, שבה הבורא שב לשכון בתוך עמו בגלוי. הבטחה זו מהווה נקודת שיא של שמחה, המגיעה לאחר ימי הזעם והגלות, ומבשרת על עידן רוחני חדש.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההבטחה אינה עוסקת בתקופת בית שני, אלא מכוונת לימות המשיח ולגאולה העתידית [רד"ק, צאינה וראינה]. התגשמות נבואה זו הייתה מותנית בכך שכל ישראל ישובו מהגלות, תנאי שלא התקיים בבית שני [אבן עזרא]. בניגוד לבניין הבית השני, שהיה תלוי בחסדיהם של מלכי בשר ודם כדוגמת כורש ודריוש וחסר את השראת השכינה, הגאולה העתידית תתבצע על ידי ה' בעצמו ללא מתווכים, והשכינה תשוב להאיר כימי קדם [אברבנאל]. מהלך זה יתרחש לאחר שה' יזהיר את אומות העולם לבל ירעו לישראל בגלותם, ויפנה לנחם את ציון [מלבי"ם].
הקריאה רׇנִּ֥י (שירי) וְשִׂמְחִ֖י (שמחי) [ביאור שטיינזלץ] טומנת בחובה רבדים מספר. מדוע נכפלה לשון השמחה? הפרשנים מסבירים כי מדובר בתהליך הדרגתי ומחושב. טבעו של אדם הוא ששמחה עצומה ופתאומית עלולה לזעזע ולסכן את חייו. לכן, הבשורה מגיעה שלב אחר שלב: תחילה שירה בעלמא (רׇנִּ֥י), לאחר מכן שמחה עמוקה ונוספת (וְשִׂמְחִ֖י), אז מגיעה בשורת ההגעה (כִּ֧י הִנְנִי־בָ֛א), ולבסוף השראת השכינה בפועל (וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ) [חומת אנך, צוארי שלל]. פירוש נוסף קושר את הכפילות לשתי הגלויות, כאשר כל מילה מכוונת לשמחת השחרור מגלות אחרת [חומת אנך].
הפנייה לבת ציון בלשון יחיד נקבה אינה מקרית, והיא רומזת לדרישה לאחדות מוחלטת בעם. חורבן הבית נגרם בשל שנאת חינם, והגאולה תלויה בתיקון פגם זה ובהיות העם מאוחד, וכן בענווה שנוצרה בעקבות חולשת הגלות [חומת אנך]. הדרך להשגת השראת השכינה עוברת בלימוד תורה ובקיום מצוות מתוך שמחה. המילה רׇנִּ֥י מכוונת לרינה של תורה, בעוד וְשִׂמְחִ֖י מתייחסת לשמחת המצוות. שמחה זו מגרשת את הטומאה, מזככת את גוף האדם ומכשירה אותו לקבלת פני השכינה [צוארי שלל, אהבת יהונתן].
ההבטחה כִּ֧י הִנְנִי־בָ֛א וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ מסמלת את שובו של ה' לירושלים [מצודת דוד]. תקופת הגלות נמשלת לאירוסין שהופרו, ואילו הגאולה תהיה כחופה ונישואין שבהם ה' מכניס את כנסת ישראל לביתו [חומת אנך]. נוכחות גלויה זו של ה' בארץ תשמוט את הקרקע מתחת לטענותיהם של עובדי האלילים, המשתחווים לגרמי השמים בטענה שהם משרתי האל וכי כבודו רחוק מן הארץ. כשהשכינה תתגלה בעולם, יוכח לכל כי ה' מנהיג את עולמו ישירות, והגויים ייאלצו לעזוב את אליליהם ולהידבק בו [אדרת אליהו].
לבסוף, נוכחות השכינה היא השכר העליון והמוחלט. לעתיד לבוא, כאשר יתבטל יצר הרע ולא תהיה עוד התמודדות של שכר ועונש, עיקר השכר והשמחה של הצדיקים יהיה עצם הזכות לחזות בפני השכינה. גילוי זה יהיה באספקלריה מאירה וברורה, בדומה לנבואת משה רבנו, ולכן ישראל יוכלו לשיר ולשמוח בקרבת ה' ללא פחד ורעדה שאפיינו נביאים אחרים [אהבת יהונתן].