הליכה משותפת של שְׁנַיִם באותה הדרך אינה מתרחשת במקרה, אלא רק אם נוֹעָדוּ, כלומר קבעו והתכוננו לכך מראש. תמונה יומיומית זו ממחישה שהנביא אינו בודה דברים מלבו אלא מדבר בשליחות ה', ולכן אין לעם זכות או יכולת לדרוש ממנו לשתוק. בדומה לכך, המשל מסביר שהתאגדות אומות יַחְדָּו נגד ישראל אינה צירוף מקרים אלא עונש מכוון מאת ה', ואף מוכיח שמסר זהה מנביאים שלא נפגשו מעולם נובע מאמת אלוהית ולא מתיאום מוקדם. מנגד, יש המפרשים את הפסוק כתיאור היסטורי של מציאות קשה, שבה בגלל פחד האויב אנשים לא יעזו לצאת לדרך ללא התארגנות משותפת לקרב.
עמוס, פרק ג׳, פסוק ג׳
הֲיֵלְכ֥וּ שְׁנַ֖יִם יַחְדָּ֑ו בִּלְתִּ֖י אִם־נוֹעָֽדוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.