קרה לכם פעם שהשעון המעורר צלצל ממש חזק, אבל במקום לקום פשוט משכתם את השמיכה מעל הראש והמשכתם לישון? לפעמים אנשים מתנהגים בדיוק ככה, גם כשמדובר בדברים חשובים באמת. ה' ניסה לעורר את עם ישראל מההתנהגות הלא טובה שלהם, והביא עליהם תקופה קשה מאוד ואזהרה חמורה שנקראת הָפַכְתִּי בָכֶם כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה. ממש כמו שאותן ערים עתיקות נחרבו, כך חלקים מארץ ישראל נהרסו ונותרו ריקים מאדם.
מתוך כל הקושי הזה, רק מעטים ניצלו. הניצולים מתוארים במילים כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה. המילה כְּאוּד מתארת חתיכת עץ שמשתמשים בה כדי לערבב את האש. תארו לעצמכם עץ שכבר התחיל להישרף, להתפחם ולהשחיר, ומישהו שולף אותו ברגע האחרון לפני שהוא נהרס לגמרי. כך בדיוק הרגישו המעטים שניצלו, כאילו הוציאו אותם מתוך סכנה גדולה רגע לפני האסון.
היינו מצפים שאחרי חוויה כזו מטלטלת והצלה כה גדולה, העם מיד ישנה את דרכיו. אבל הדברים מסתיימים במילים עצובות: וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי. למרות כל מה שהם ראו מסביבם, ולמרות שהם ניצלו ממש ברגע האחרון, הם נשארו בעקשנותם. הם לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם לתקן את המעשים שלהם, לשנות כיוון ולחזור אל ה'.