גזר דין חמור ומוחלט ניתך על העם, כשהוא חתום בשבועה אלוהית המנבאת את השפלתם העתידית של הגולים. הנבואה משתמשת בדימויים ציוריים של שבי וטלטול כדי להמחיש את אובדן הכבוד והמעמד של העם על ידי אויביו.
ה׳ גוזר את הדין בשבועה, כשהוא נִשְׁבַּע בְּקׇדְשׁוֹ – ביטוי המפורש כשבועה בשמיים [אבן עזרא, רד"ק] או כשבועה בקדושתו שלו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גזירת הדין ממשיכה בתיאור פעולת האויב, אשר וְנִשָּׂא אֶתְכֶם – ייקח ויוביל אתכם בכוח אל הגלות [אבן עזרא, רד"ק].
באשר לאופן שבו יוביל האויב את הגולים, המבוטא במילים בְּצִנּוֹת ובְּסִירוֹת דּוּגָה, עולות מן המקורות שלוש גישות פרשניות מרכזיות:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך תיאור של כלי שיט או אמצעי נשיאה בזויים. צִנּוֹת הן מגנים, והכוונה היא שהאויבים יישאו את הגולים על מגניהם [רש"י], או לחלופין שיובילו אותם בסירות קטנות שצורתן כמגן, המשמשות בדרך כלל להובלת שפחות ולא נשים מכובדות [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בהמשך לכך, סִירוֹת דּוּגָה (מלשון סיר ודגים) הן סירות דיג קטנות שצורתן כקדירה. סירות אלו אינן מיועדות כלל להובלת בני אדם, והשימוש בהן ממחיש יחס מזלזל ומשפיל במיוחד מצד האויב [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון].
לעומת זאת, יש המציגים תהליך של הידרדרות והחמרה במצבם של הגולים. לפי קו מחשבה זה, בתחילה יילקחו הגולים בצִנּוֹת – מרכבות שרים מכובדות, אך בסופו של דבר הם יושפלו ויילקחו בסִירוֹת דּוּגָה – ספינות דיג שבהן ייערמו זה על גבי זה כמו דגים חסרי ערך [מלבי"ם].
גישה שלישית מפרשת את המילים לא ככלי תחבורה, אלא כדימוי מעולם הציד. לפי פירוש זה, צִנּוֹת וסִירוֹת הם סוגים של קוצים סבוכים. האויב ימשוך ויגרור את הגולים באכזריות אל השבי, ממש כשם שציידים גוררים דגים שנלכדו באמצעות קוצים וקרסים [אבן עזרא, רד"ק].
באשר למילה וְאַחֲרִיתְכֶן, הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה ל"סוף" במובן של זמן, אלא לצאצאים – הבנים והבנות הנשארים אחרי האדם. כלומר, גם הדור הבא של הגולים יסבול את אותו יחס משפיל ויילקח אל השבי בסירות הדיג הבזויות או ייגרר בקוצי הציידים [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא, רד"ק].