תארו לעצמכם מצב שבו אתם צריכים לנסוע למקום רחוק, אבל במקום לשבת ברכב נוח, מישהו מכריח אתכם להידחק לתוך כלי קטן, לא נוח וממש לא מתאים לבני אדם. איך הייתם מרגישים?
הנביא מעביר לעם הודעה רצינית על כך שהם יצטרכו לעזוב את ביתם. ה׳ מבטיח שזה יקרה, ולכן הוא נִשְׁבַּע בְּקׇדְשׁוֹ, כלומר נשבע בשמיים או בקדושה שלו, כדי להראות שההחלטה הזו סופית. ה׳ אומר שהאויבים יבואו וייקחו את העם לארץ אחרת. הפעולה הזו מתוארת במילים וְנִשָּׂא אֶתְכֶם, כלומר האויב ייקח ויוביל אותם בכוח לגלות.
אבל איך האויבים יובילו אותם? לא באוניות גדולות ומכובדות. הם ייקחו אותם בְּצִנּוֹת, שהן סירות קטנות שדומות למגן של לוחם, כאלה שמשתמשים בהן בדרך כלל רק כדי להעביר משרתות ולא אנשים מכובדים. הם גם ישתמשו בְּסִירוֹת דּוּגָה, שהן סירות דיג קטנות שדומות לסיר בישול. אלו סירות שנועדו בכלל לדגים ולא לאנשים, והנסיעה בהן מראה שהאויבים יתנהגו לעם בזלזול גדול.
הנבואה מזכירה בסוף גם את המילה וְאַחֲרִיתְכֶן. הכוונה כאן היא לא לסוף, אלא לילדים ולנכדים. גם הדור הבא יאלץ לעבור את אותה הדרך לארץ רחוקה באותן סירות קטנות ופשוטות.