הנביא מציג ביקורת אירונית ונוקבת כלפי פולחן דתי משובש, שבו התלהבות העם מכסה על עיוות עמוק של חוקי ה'. העם משלב במעשיו יסודות של פולחן חוקי לכאורה, יחד עם זלזול בוטה ועבודה זרה.
הקריאה וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה מתייחסת להקטרת לחמי החמץ של קורבן התודה על המזבח. רוב הפרשנים מצביעים על העיוות החמור במעשה זה, שכן התורה מעולם לא ציוותה להקטיר את לחמי התודה, ויתרה מכך, אסרה במפורש להקטיר כל חמץ על המזבח [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מעשה זה ממחיש כיצד העם הופך את ציוויי ה' על פניהם [אבן עזרא], ומייסד פולחן שנשען לכאורה על חוקי התורה, אך בפועל מזלזל בפרטים ומשנה את דרישותיה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה מֵחָמֵץ מלשון חמס וגזל, כלומר שקורבנות התודה שלהם מובאים מתוך רכוש שנגזל באונס [רד"ק].
בהמשך נאמר וְקִרְאוּ נְדָבוֹת הַשְׁמִיעוּ, כלומר הכרזה וקריאה פומבית לקהל להביא קורבנות נדבה מעבר לחובתם [מצודת דוד, מלבי"ם]. קריאה זו נעשית בהתלהבות רבה, בקול זמר ובשמחה, תוך אמירה שקורבנות אלו רצויים ומקובלים [רש"י]. העם עורך מעין התכנסות המונית וחגיגית, אך למעשה מדובר בהכרזות המכוונות לפולחן עבודה זרה ולעבודת העגלים [רד"ק, מלבי"ם].
הדברים נחתמים במילים כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם. מילים אלו מבהירות כי הציוויים אינם ציוויים אמיתיים מאת ה', אלא אמירה סרקסטית. ה' אומר לעם: מכיוון שאתם כל כך אוהבים את עבודת האלילים וזונחים את עבודתי [רד"ק], המשיכו לעשות ככל העולה על רוחכם, ותראו לבסוף מה יעלה בגורלכם בעקבות מעשים אלו [מצודת דוד].