הנביא קורא בלעג לעם להמשיך בפולחן המעוות שלהם, המשלב מראית עין של עבודת ה' יחד עם עבודה זרה. הוא אומר להם וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה, כלומר להעלות על המזבח את לחמי החמץ של קורבן התודה בניגוד לאיסור התורה, או לחלופין להביא קורבנות אלו מתוך רכוש שנגזל. במקביל, הוא קורא להם לערוך התכנסויות חגיגיות ולהכריז בפומבי וְקִרְאוּ נְדָבוֹת הַשְׁמִיעוּ, כדי לעודד הבאת קורבנות רשות נוספים לפסלי העגלים. הציוויים הללו נאמרים כהתרסה, שכן ה' אומר להם כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם, ומאחר שהם בוחרים באלילים, הם מוזמנים להמשיך בדרכם הפסולה עד שישאו בתוצאות מעשיהם.
עמוס, פרק ד׳, פסוק ה׳
וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ כִּ֣י כֵ֤ן אֲהַבְתֶּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.