עמוס, פרק ד׳, פסוק ד׳

הנביא קורא לעם בעוקצנות ובלעג בֹּאוּ בֵֽית־אֵל וּפִשְׁעוּ, כלומר המשיכו לעבוד את עגל הזהב במרכז הפולחן שלכם עד שתתמלא סאתכם ותיענשו. הוא מוסיף וקורא להם להגיע אל הַגִּלְגָּל, אתר מקודש מימי קדם שנוצל לעבודה זרה, ושם הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ אף יותר מאשר בבית אל. מתוך עיוורון רוחני חשב העם שריבוי קרבנות יפצה על חטאיו, ולכן הנביא ממשיך ואומר להם וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם. ייתכן שהעם העתיק את חוקי התורה אל הפסלים והביא זבחים מדי בוקר ומעשרות מדי שלוש שנים, שכן המילה ימים מתפרשת כאן כשנים. לחלופין, ייתכן שעשו בדיוק את ההפך מציוויי ה' מתוך תפיסה שכומריהם ותרנים, ולכן הותירו את חלבי הקרבן עד הבוקר ואכלו את המעשרות רק ביום השלישי.