ה' מביא על העם עונשי אזהרה כדי לעורר אותם לתשובה, ובמידה כנגד מידה על כך שהותירו את המזבח ריק מקרבנות, הוא אומר וְגַם אֲנִי השארתי אתכם ללא מזון. עונש זה מתואר כנִקְיוֹן שִׁנַּיִם, כלומר שיניים שנותרו נקיות מבשר או שהפכו קהות מחוסר לעיסה, בעקבות פלישות אויבים ששדדו את היבולים והמקנה. מצב זה של רעב כבד יצר וְחֹסֶר לֶחֶם, בין אם כתיאור כפול של אותה מצוקה ובין אם כהבחנה בין היעדר מזון מוחלט בערים לבין מחסור בתבואה בכפרים. למרות הייסורים הללו העם נותר בעקשנותו, כפי שמעידות המילים וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי, המלמדות כי הם סירבו להפיק לקח ולחזור אל ה'.
עמוס, פרק ד׳, פסוק ו׳
וְגַם־אֲנִי֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם נִקְי֤וֹן שִׁנַּ֙יִם֙ בְּכׇל־עָ֣רֵיכֶ֔ם וְחֹ֣סֶר לֶ֔חֶם בְּכֹ֖ל מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.