קרה לכם פעם שהייתם בצרה גדולה והייתם צריכים עזרה דחופה? למי פניתם? פעם, כשהיה רעב קשה בארץ, בני ישראל היו צריכים להחליט מה לעשות. במקום להתפלל ולבקש עזרה מה׳, הם החליטו לשלוח קבוצות של בחורים צעירים בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם כדי לקנות שם אוכל. ה׳ רצה שהם יבינו שהם צריכים לסמוך עליו ולא על מצרים, ולכן בדרך קרו לאותם בחורים אסונות. חלקם חלו, ואחרים הותקפו על ידי אויבים ושודדים.
האויבים שתקפו את השיירות בדרך לקחו לעצמם את הסוסים של בני ישראל. זה מה שנקרא עִם שְׁבִי סוּסֵיכֶם, כלומר הסוסים נלקחו בשבי כשלל. בגלל כל ההרס שקרה לאותן שיירות, נוצר ריח רע מאוד באוויר. הריח הזה נקרא בְּאֹשׁ, והוא עלה מתוך מַחֲנֵיכֶם, שהם קבוצות האנשים שנסעו בדרך. הריח היה כל כך חזק עד שהוא הגיע וּבְאַפְּכֶם, ממש אל האף של השיירות האחרות שנסעו אחריהם למצרים.
ה׳ קיווה שאחרי כל הקשיים האלה בני ישראל ילמדו את הלקח, יתחרטו ויבקשו ממנו עזרה. אבל למרבה הצער, הם נשארו עקשנים. המילים וְלֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי מספרות לנו שלמרות כל מה שקרה, העם לא חזר אל ה׳.