דברים, פרק י״ז, פסוק ז׳

כשמישהו עושה מעשה חמור מאוד, מי לדעתכם צריך להיות זה שנותן לו את העונש? התורה קובעת כלל מפתיע: האנשים שראו את המעשה והעידו עליו, הם אלו שחייבים להיות הראשונים שמבצעים את העונש. התורה מדגישה שחייבת להיות יַד הָעֵדִים בראשונה. למה התפקיד הקשה הזה נופל דווקא עליהם? התשובה היא שהתורה רוצה למנוע מאנשים לשקר. לפעמים קל לאדם להמציא סיפור ולהעליל על חבר או שכן. אבל כשאותו אדם יודע שהוא זה שיצטרך להעניש את החוטא בעצמו, האחריות הופכת לכבדה מאוד. הוא יחשוב פעמיים, יפחד לשקר ויקפיד להגיד אך ורק את האמת המוחלטת. בנוסף, כששאר האנשים רואים שהעדים לא מהססים לפעול, זה מוכיח לכולם שהם בטוחים לגמרי באשמה של אותו אדם. בסוף מופיעה הדרישה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, כלומר חובה לסלק את הרע מתוכנו לחלוטין. אפשר לדמיין את זה כמו גוף שאיבר אחד בו חלה במחלה מסוכנת. כדי להציל את כל הגוף ולשמור עליו בריא, הרופא חייב להרחיק את האיבר החולה. כך גם בעם ישראל, הרחקת האדם שבחר לעשות רע היא בעצם מעשה של רחמנות כלפי כלל הקהילה, כי היא מגינה על כולם ושומרת עליהם מפני השפעה רעה.