תארו לעצמכם שהייתם מקבלים את התפקיד הכי חשוב בעולם, להיות מלך. יש לכם צבא גדול, המון כסף וכתר נוצץ על הראש. איך הייתם מתנהגים? התורה יודעת שמי שיש לו כל כך הרבה כוח, עלול בקלות להרגיש שהוא הכי טוב וחשוב מכולם. לכן, התורה נתנה למלך חוקים מיוחדים ודרשה ממנו להסתובב תמיד עם ספר תורה. כל זה נועד כדי לשמור על הכלל לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ, כלומר שהמלך לא יתגאה. התורה מבקשת מהמלך להיות עניו וצנוע, ולא להרגיש שהוא שווה יותר מהאנשים הפשוטים ביותר בעם. מזה אנחנו לומדים משהו חשוב גם על עצמנו: אם למלך הגדול והחזק אסור להתגאות, ברור שגם לנו כאנשים רגילים אסור, כי ה' ממש לא אוהב גאווה.
אבל האם המלך צריך להיות עדין וצנוע כלפי כולם? המילה מֵאֶחָיו מדייקת אותנו. המלך צריך להיות עניו רק כלפי האחים שלו, כלומר כלפי בני ישראל. לעומת זאת, כשהוא יוצא למלחמה מול אויבים שרוצים להרע לעם, מותר לו וחשוב שיתנהג בגבורה, ללא פחד ובביטחון מלא.
למלך יש עוד משימה חשובה: וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה. הכוונה כאן היא שהמלך חייב להקשיב תמיד לדברי הנביא, שמדבר בשם ה'. אפילו שהמלך הוא השליט העליון, הוא חייב לזכור שדבר ה' בפי הנביא גדול ממנו. המלך צריך לציית לנביא גם במשימה קלה, ואפילו אם הנביא אומר לו על יָמִין וּשְׂמֹאול, כלומר נותן לו הוראה מיוחדת שנראית הפוכה ממה שהמלך חושב או ממה שמקובל. מלך שלא מקשיב לנביא עלול לאבד את המלוכה שלו, ממש כפי שקרה לשאול המלך שאיבד את תפקידו כי לא המתין לשמואל הנביא כפי שהתבקש.
ומה קורה כשמלך שומר על כל הכללים החשובים האלו? הוא זוכה להבטחה נפלאה: לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ. להיות מלך זה תפקיד קשה מאוד שיכול לעייף ולהחליש, ולכן המלך זקוק לברכה מיוחדת כדי לחיות שנים רבות ובריאות. בסוף, התורה מוסיפה את המילים הוּא וּבָנָיו. זה אומר שאם המלך היה טוב וירא שמים, המלוכה לא תעבור למישהו זר. הבן שלו יזכה להמשיך את דרכו ולשבת על כיסא המלכות אחריו, וכך התפקיד החשוב נשאר במשפחה.