לאחר הציווי על מינוי שופטים והקמת מערכת משפט ציבורית, עוברת התורה לעסוק בעבירה החמורה ביותר של היחיד: עבודה זרה. פשע זה אינו רק חטא פרטי, אלא מעשה המערער את יסודות האמונה ושומט את הבסיס לקשר שבין עם ישראל לאלוהיו [אבן עזרא, ספורנו, חזקוני].
הביטוי כִּי יִמָּצֵא אינו מתאר גילוי מקרי, אלא מונח משפטי המורה על מציאת הדבר בעזרת עדות ברורה של לפחות שני עדים [תורה תמימה, מלבי"ם, אדרת אליהו, רש"ר הירש]. גילוי כזה דורש מבית הדין חקירה ודרישה יסודית כדי לוודא את אמתות הדברים [רלב"ג, רבנו בחיי]. המילה בְקִרְבְּךָ מדגישה שהאחריות לביעור החטא מוטלת בראש ובראשונה על בני המקום שבו נעברה העבירה, ומלמדת שהדין חל דווקא בעיר של יהודים, מה שמוציא גויים מעונש סקילה [אור החיים, העמק דבר, אדרת אליהו]. בנוסף, משתמעת מכך דרישה לבער את החטא הנעשה בסתר, בדומה לביעור חמץ, ואף אזהרה שלא לחפות על קרובי משפחה שחטאו [רבנו בחיי, שפתי כהן].
התורה מדייקת וכותבת בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, כדי ללמד שהחוטא נידון ונסקל בשער העיר שבה נעשה החטא, ולא בשער שבו יושב בית הדין [אור החיים, העמק דבר, מלבי"ם, אדרת אליהו]. קביעה זו נועדה גם למנוע את טלטול החוטא מעיר לעיר, כדי שלא לפרסם את קלונו ברבים [שפתי כהן]. עם זאת, התוספת אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ מגבילה דין זה של סקילה בשער העיר לארץ ישראל בלבד; בחוץ לארץ, החוטא נסקל בפתח בית הדין שבו נידון [רמב"ן, העמק דבר].
הציון המפורש של אִישׁ אוֹ אִשָּׁה בא למעט קטנים [אדרת אליהו], אך בעיקר נועד להבדיל דין זה מדין עיר הנידחת. בעוד שבעיר הנידחת נשים ויחידים אינם נענשים באותה חומרה קיבוצית, כאן מובהר שעל חטא עבודה זרה אישי, כל אדם עומד לדין בפני עצמו ונענש [רמב"ן, תורה תמימה, מלבי"ם, צפנת פענח]. כמו כן, ההדגשה על נשים נובעת מהחשש שמא הן יתפתו בקלות רבה יותר אחר אותות ומופתים של נביאי שקר, ויש להבהיר שאין להקל בדינן בטענה שדעתן קלה [רמב"ן, טור, שפתי כהן].
המעשה מוגדר כאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע... לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. כל עבירה היא רעה בעיני ה', אך עבודה זרה נחשבת להפרה מוחלטת של הברית שכרת ה' עם ישראל במתן תורה [רש"י, העמק דבר]. משמעות המילה לַעֲבֹר היא להפוך ולבטל את הברית [אבן עזרא, אוהב גר]. הסיבה לכך היא שהעובד עבודה זרה, גם אם הוא מאמין בה' אך סבור שיש לעבוד גם לכוחות הטבע או למתווכים אחרים, כופר למעשה בהשגחה הישירה של ה' ומבטל את כל מצוות התורה [ספורנו, ביאור יש"ר, ברכת אשר].
כדי להרשיע אדם בהפרת הברית, על העדים להתרות בו לפני המעשה ולהודיעו שהוא עובר על ברית ה', ועל החוטא לקבל את ההתראה ולפעול במזיד ומתוך כוונה, ולא מאהבה או מיראה מבני אדם [אור החיים, רש"ר הירש, העמק דבר]. גם אם החוטא יטען שנשבע לעבוד עבודה זרה, מבהירים לו שהברית שכרת עם ה' קודמת לשבועתו ומבטלת אותה [אור החיים]. ברית ייחודית זו היא גם הסיבה לכך שיהודי שעובד עבודה זרה נענש בסקילה החמורה, בעוד שגוי נענש במיתת סייף קלה יותר [אדרת אליהו].