דברים, פרק י״ז, פסוק ב׳

כאשר יִמָּצֵא באופן ברור ועל פי עדים אדם שחוטא בעבודה זרה, מוטלת חובה על הקהילה לא לחפות על החוטא שחי בְקִרְבְּךָ, גם אם הוא קרוב משפחה. הענישה מתבצעת בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, כלומר בשער העיר שבה נעשתה העבירה, ולמרות שהמילים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ עשויות לרמז שהדין מוגבל לארץ ישראל, הדעה המרכזית קובעת שהאיסור חל בכל מקום וההבדל הוא רק במיקום ביצוע העונש. הפירוט כי מדובר על אִישׁ אוֹ אִשָּׁה נועד להדגיש שנשים נושאות באחריות משפטית עצמאית למעשיהן, וכן להבדיל דין יחיד זה מדין עיר הנידחת שבו מודחים גברים. מהות החטא היא לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ, כלומר ההפך מלקיימה, שכן בחירה בעבודה זרה מתוך כוונה ומודעות נחשבת לביטול ברית סיני, לכפירה בהנהגתו הישירה של ה' וביטול כל התורה כולה.