חובתו של המלך ללימוד תורה אינה מסתכמת בקריאה שטחית, אלא מהווה יסוד המעצב את אישיותו, מגביל את סמכויותיו ומנחה את שלטונו.
בפסוק בולט מעבר לשוני בין לשון נקבה ללשון זכר: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ. רוב הפרשנים מסבירים כי המילה "והיתה" מוסבת על התורה עצמה, ואילו המילה "בו" מתייחסת לספר הפיזי. מעבר לדקדוק, מסתתר כאן רעיון עמוק, ולפיו העיקר אינו רק נשיאת הספר, אלא שהתורה, ענייניה ולימודיה יהיו חקוקים בלבו של המלך [הכתב והקבלה, מלבי"ם], ואף התורה עצמה תלווה אותו בדרך פלא [רמב"ן]. יש המפרשים כי מדובר בספר תורה אישי המלווה בביאור מקיף [ביאור יש"ר].
הדרישה וְהָיְתָה עִמּוֹ מורה על נוכחות תמידית. ספר התורה מלווה את המלך בכל פעולותיו: כשהוא יוצא למלחמה, יושב בדיני הממשלה או מסב לאכול, למעט מקומות שאינם ראויים לקריאה כמו בית המרחץ או בית הקברות [תורה תמימה, אדרת אליהו, מלבי"ם]. החובה לקרוא בתורה כָּל יְמֵי חַיָּיו מובנת כפשוטה, דהיינו קריאה רציפה בכל שעה פנויה [העמק דבר, שפתי חכמים, רלב"ג]. יתרה מזו, התוספת של המילה "כל" באה לרבות גם את שעות הלילה [תורה תמימה, מלבי"ם, צפנת פענח]. חובה זו מוטלת על המלך ביתר שאת לעומת אדם רגיל, בשל הצורך שלו להשקיע את דעתו בתורה ללא הרף [העמק דבר].
מטרת הלימוד מתוארת בתהליך הדרגתי: לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה. הפרשנים מסכימים כי הלימוד הוא השלב הראשון המניע שרשרת של פעולות: הלימוד מביא לידי יראה, היראה מביאה לשמירת המצוות, והשמירה מובילה למעשה [תורה תמימה, אדרת אליהו, מלבי"ם]. העיון בתורה חושף בפני המלך את גדולת הבורא והשגחתו, ומתוך כך הוא מגיע ליראת רוממות מה׳ הצופה בו תמיד [ספורנו, מלבי"ם]. יראה זו נחוצה במיוחד למלך, שנפשו יקרה, והיא נמסרת לו על ידי חכמים ונביאים המלמדים אותו את סודות ההנהגה הראויים למדרגתו [ביאור יש"ר].
הציווי לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה כולל בתוכו רבדים שונים. יש המפרשים כי דברי התורה רומזים לתורה שבכתב, ואילו החוקים מתייחסים לתורה שבעל פה ולמדרשי ההלכה [העמק דבר]. גישה אחרת רואה בדברי התורה את התוכן ההיסטורי והחינוכי המעצב את ייעוד האומה, בעוד שהחוקים הם הנורמות המוחלטות המגבילות את כוחו של המלך ומזכירות לו כי הוא כפוף לה׳ וכי נתיניו הם אחיו [רש"ר הירש].
לבסוף, הדרישה לַעֲשֹׂתָם אינה מכוונת רק לקיום המצוות האישי של המלך, אלא מתבטאת בכוחו השלטוני לתקן עוולות [אבן עזרא], ולהשתמש בסמכותו כדי להעמיד את התורה על תילה בקרב כלל ישראל [העמק דבר].