דברים, פרק י״ז, פסוק ג׳

עבודת אלילים היא הפרה יסודית של הברית עם ה', המבוטאת בפועל וַיֵּלֶךְ שמשמעותו התרחקות אקטיבית ומתריסה כדי לפרוק עול מלכות שמים. האדם נענש על כל פעולת פולחן בנפרד, ולכן מפורט וַיַּעֲבֹד וכן וַיִּשְׁתַּחוּ, בין אם הפולחן מופנה כלפי אֱלֹהִים אֲחֵרִים שהם פסילים דוממים פרי הדמיון, ובין אם כלפי ישויות ממשיות כמו וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם, הכוללים גם כוכבים רחוקים. ההדגשה אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי מבהירה שהאיסור הוא על עבודתם בלבד, כדי למנוע את הטעות שהם נבראו בעל כורחו של ה', וכן כדי לשלול את התפיסה שכיבוד משרתי האל נחשב כבוד לו עצמו. בנוסף, מילים אלו מבהירות שה' מעולם לא מינה את הכוכבים לשלוט בעולם באופן עצמאי, אלא הם משרתים הכפופים לחוק טבע מוקפד.