דברים, פרק י״ז, פסוק כ׳

ההגבלות שהוטלו על המלך וחובתו לקרוא תמיד בספר התורה נועדו לכוון את שלטונו לרצון ה' ולטעת בו ענווה עמוקה, לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, כך שלא ירגיש עליונות על פשוטי העם, אף שמותר לו לנהוג בגאווה כלפי אומות אויבות. נוסף על כך, עליו לשאת עמו את התורה וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול, דרישה המחייבת אותו להכיר בעליונות דבר ה' ולציית לחלוטין לנביא, אפילו בהוראת שעה החורגת מהדין הרגיל. עמידה בתנאים אלו תבטיח לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ, ברכה הנחוצה לו במיוחד משום שעצם השררה והשלטון מקצרים את חיי האדם. לבסוף, המילים הוּא וּבָנָיו קובעות את עקרון ירושת ההנהגה בישראל, ומבטיחות שאם בני המלך יהיו יראי שמים וראויים לתפקיד, הכתר יעבור אליהם בירושה.