דברים, פרק י״ח, פסוק א׳

ההנהגה הרוחנית של עם ישראל נדרשת להקדיש את חייה לעבודת ה' ולהוראת התורה מתוך ענווה וניתוק מטרדות העולם, ולכן נשללת ממנה הזכות לרכוש חומרי, בניגוד להנהגת המלך. מסיבה זו, האיסור חל על כׇּל־שֵׁבֶט לֵוִי, לרבות כהנים בעלי מומים שאינם כשרים לעבודה הפיזית במזבח, ולהם לא יינתן חֵלֶק מתוך שלל מלחמה, וכן לא תהיה להם וְנַחֲלָה של ירושת קרקע במרחבי ארץ ישראל. כתחליף לעצמאות הכלכלית, מחייתם תישען על אִשֵּׁי יְהֹוָה, שהם חלקי הקרבנות המוקרבים במקדש, ועל וְנַחֲלָתוֹ, שהיא מתנות הניתנות מחוץ למקדש כדוגמת תרומות ומעשרות, מתוך הבנה כי ה' בעצמו הוא נחלתם האמיתית. נתינת מתנות הכהונה על ידי העם נושאת גם ערך סמלי וחינוכי, שכן החלקים המופרשים מייצגים את הקדשת כוחות המעשה, הדיבור והמחשבה של האדם לעבודת הבורא.