דברים, פרק י״ח, פסוק ו׳

כאשר הַלֵּוִי, תואר המכוון לכוהן המלמד תורה או ללוי המשורר, מגיע מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם, כלומר מעיר רגילה שבה הוא מתגורר בקביעות, מוענקת לו הזכות להשתתף בעבודת המקדש. אף שעבודת הכוהנים התחלקה למשמרות שבועיות, אם משרת הקודש מגיע מתוך נדבת ליבו ורצונו הפנימי, וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה, הוא רשאי להקריב את קורבנותיו האישיים בכל עת. זכות עבודה זו מובטחת גם למשרתי קודש בודדים שאינם משויכים למשמרת קבועה, וכן בשלושת הרגלים, זמנים שבהם העם מתאחד כאיש אחד, אז כל כוהן רשאי להצטרף למשמרת התורנית ולהשתתף בהקרבת קורבנות החג.