דברים, פרק י״ח, פסוק כ״ב

המבחן לזיהוי נביא שקר מתקיים כאשר הוא מתנבא במפורש בְּשֵׁם ה', אך נבואתו לא מתקיימת בין אם מדובר בנס גלוי ובין אם במהלך טבעי, וכך וְלֹא־יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא. חוסר התממשות זה, ואפילו של פרט קטן, מוכיח את שקרנותו כאשר מדובר בייעוד שאינו תלוי במעשי העם, כגון הבטחה לאות פלאי או גזירה מוחלטת לטובה. התורה מדגישה כי בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, כלומר מתוך רשעות ולא בטעות, ואין לשמוע לו אם ציווה לעקור דבר תורה, למעט נביא מומחה המורה על הוראת שעה זמנית. לסיום מופיעה האזהרה לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ, המחייבת את השופטים שלא לפחד להרשיעו בדין למרות חזותו הקדושה, דבריו המעורבים לעתים במצוות, או החשש הטבעי לטעות בהחלטתם.